פסק-דין בתיק ב"ל 2495-10-10

האם עלה בידי התובע להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת לשם הכרה בו כמי שנפגע בעבודה -זו השאלה העומדת להכרעתנו בתובענה זו.

טענות הצדדים

1.                  התובע טוען כי נפגע בגבו במהלך עבודתו בעת שהתכופף להרים מדחס של מזגן ביום 29/0/9/09.

2.                  הנתבע טוען כי לא עלה בידי התובע להוכיח את קיומו של האירוע הנטען על ידו.

הכרעה

3.                  לאחר ששמענו את התובע ואת עדיו באנו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת ודין התביעה להידחות.

4.                  מעדותו של התובע עולה כי בעת שאירע לטענתו האירוע בעבודה, נכח במחסן בו ביצע התובע את עבודתו אדם בשם גדי, עובד בחברה בה הועסק התובע. התובע לא זימן את אותו אדם לעדות, אף שעדותו הייתה יכולה לסייע להוכחת גירסת התובע. מאחר ונמנע התובע מלזמן את אותו אדם עומדת עובדה זו לחובתו שהרי בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו, ניתן להסיק מכך כי לו הייתה מובאת הראייה היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595).

5.                  מהרישומים הרפואיים אשר הציג התובע עולה כי אף שלטענתו נפגע ביום 29/09/09, רק ביום 19/10/09 ניגש לקבל טיפול רפואי. התובע טען כי לא עלה בידו להתייצב לבדיקה רפואית בסמוך למועד הבדיקה, מאחר והרופאים אשר טיפלו בו היו בחופשה בסמוך למועד הפגיעה, טענה אשר לא הוכחה בפנינו.

6.                  לכתב תביעתו המתוקן צירף התובע אישור מאת ד"ר מייק בן (נספח ו' לכתב התביעה), בו מציין ד"ר בן כי שהה בחופשה בין יום 15/10/09 ליום 19/10/09, אך כאמור התובע נפגע עוד ביום 29/09/09. למעלה מכך, ביום 19/10/09 נבדק התובע על ידי ד"ר יהודית קרטס והתובע לא הציג כל ראיה המצביעה על היותה בחופשה.

7.                  היום בו התובע נפגע לטענתו, היה היום הראשון מבין שלושה ימים בהם עבד במקום העבודה בו נפגע, לטענתו. כפי שעולה מעדות התובע, לאחר שסיים את עבודתו באותו מקום עבודה, לא עבד במשך חודשיים ימים (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 21/12/11, שורות 19-20). חרף העובדה שלא עבד, לא פנה התובע לקבלת טיפול רפואי, זאת על אף שלטענתו כאביו מנעו ממנו לישון בלילה (שם, שורות 21-24). לשיטת התובע, לא רצה להיבדק אצל רופא שאינו ד"ר בן, מאחר ומבחינתו היה הדבר "לבוא סתם" (שם, שם). כפי שניתן להיווכח מכתב התביעה וכפי שציינו לעיל, בסופו של יום נבדק התובע על ידי רופאה שאינה ד"ר בן - ד"ר יהודית קרטס.

8.                  טענות התובע אינן מתיישבות עם ההיגיון ואינן יוצרות רושם מהימן. ההיגיון מחייב כי אדם אשר נפגע בעבודה ואשר פגיעתו מדירה שינה מעיניו יפנה לטיפול רפואי בהקדם האפשרי לשם קבלת מזור לכאביו. ההיגיון מחייב כי פנייה מעין זו תהא בדחיפות ואותו אדם לא יהא בררן באשר לזהות הרופא המטפל בו, ככל שאין באפשרות רופאו הרגיל לבודקו. אף שעל פי עדות התובע הדירו כאביו כתוצאה מהפגיעה בעבודה שינה מעיניו, לא פנה לטיפול רפואי אלא שלושה שבועות לאחר יום הפגיעה. הסבריו של התובע באשר להשתהותו לא נתמכו בראיות ולמעשה אין בהם כל היגיון.

9.                  מטעם התובע העיד אף מעסיקו באותם שלושה ימי עבודה, מר גדעון טייר. מר טייר העיד בפנינו כי טענות התובע באשר לפגיעה בגבו לא היו ולא נבראו (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 21/12/11, שורות 8-10).

10.              סוף דבר - לאור האמור לעיל התביעה נדחית.

11.              משמצויים אנו בתחום הביטחון הסוציאלי, אין אנו עושים צו להוצאות.

12.              ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום,  י"ג בניסן התשע"ב, 05 באפריל 2012, בהעדר הצדדים.